<h1>עשרת הדברות לבעל העיטור הלכ' יו"ט מח' י"ב</h1>
<h2>דף עד:</h2>
וכן מה שאסר (בספר יראים — סי' ק"ב) פירות (ופרר) [לפרר] פירורין (שרוים) [דקין] משום טוחן ליתא אלא בסילקי ובסילתא דגזרי דאורחייהו בהכי.
<h2>דף קלד.</h2>
גרסי' בפ' ר"א דמילה אין מסננין את החרדל במסננת של חרדל ואין ממתקין אותו בגחלת א"ל אביי לרב יוסף ומ"ש מדתנן נותנין ביצה במסננת של חרדל התם לא מיחזי כבורר ואין ממתקין אותו בגחלת. והא תניא ממתקין לא קשיא כאן בגחלת של מתכת כאן בגחלת של עץ. א"ל אביי לרב יוסף ומ"ש מבשרא אגומרי התם לא אפשר הכא אפשר. א"ל אביי מהו לגבן. א"ל אסור ומ"ש מלישה. התם לא אפשר הכא אפשר כלומר אפשר לעשותו מאתמול. (ותו) [והא] דאמרו נהרדעי גבינה ב"י מעליא אפילו בת יומא יבשה יפה מן (הלחם) [הלחה] ש"מ דבר שא"א לעשותו מעיו"ט שלא יהי' יפה כבו ביום מותר. ודוקא מלישה ואילך אבל קצירה ותלישה אסור כדאיתא בירושלמי (ביצה פ"א ה"י). ויש שפרשו התם לא אפשר באכילה כך (היא המובחר) [כמו שהוא חי] אבל חרדל אפשר בלא מיתוק שא"צ אלא למפונקים וגבינה אפשר בלעדי' כי החלב טוב ממנה וליתא. ירושלמי (ביצה פי"א הי"ב) מהו להעמיד חלב אם אתה אומר כן אף היא חולב (למעמיד ביו"ט) [ומעמיד מיו"ט לחול].
<h2>דף קמב:</h2>
הבורר קטניות ביו"ט ב"ש אומרים בורר אוכל ואוכל ובה"א בורר כדרכו בחיקו [בקינון] ובתמחוי אבל לא בטבלה ולא בכברה. רי"א מדיח ושולה. ותניא רג"א מחלוקת כשפסולת מרובה על האוכל אבל אוכל מרובה על הפסולת נוטל את האוכל ומניח את הפסולת פסולת מרובה על האוכל מי איכא מאן דשרי לא צריכה דנפישו בטורחא וזוטר בשיעורא. נוסחא דר"ח מחלוקת כשאוכל מרובה על הפסולת אבל פסולת מרובה על האוכל דנפיש בטירחא וזוטר בשיעורא ד"ה בורר את האוכל ומניח את הפסולת.
<h2>דף קמד:</h2>
גרסי' בחבית. אר"י א"ש סוחט אדם אשכול ענבים לתוך הקדרה אבל לא לתוך הקערה. אר"ח מדברי רבי' נלמוד חולב אדם עז לתוך הקדרה אבל לא לתוך הקערה קסבר משקה הבא לאוכל ה"ה כאוכל ואי אית ביה פירורין מותר ותניא פלוגתא ביני רבוותא. איכא דמוקים להא דשמואל ור"ח ביו"ט ואיכא דמוקים להא דשמואל בשבת והא דר"ח בשבת ואמר לית הלכתא כוותייהו לא ביו"ט ולא בשבת. מהא דגרסי' בפ' חרש שנשא פקחת (יבמות קי"ד.) דאפי' לינק מן הבהמה ביו"ט לא התירו אלא במקום צער. ופסקינן הלכה כר' יוחנן דמותר לסחוט כבשים ושלקות לגופן. אבל לא למימיהן ואם סחט למימיהם נעשין כמו שסחט זיתים וענבים וחייב חטאת ולא יש הפרש בסחיטה למימיהן בין קדרה לקערה אלא הכל אסור. דהא סחיטת זיתים וענבים בין לקדרה בין לקערה הוא ש"מ דאין הלכה לא כרב ולא כשמואל. ורבי' אלפסי דחה לההיא סברא דחרש שנשא פקחת דהיונק מן הבהמה סוחט משקין לתוך פיו היא וחולב לתוך הקדרה דמשקה הבא לאוכל היא ואוכל לתוך אוכל סוחט ואי איתא דקשיא ליה גמרא הוה מותיב תיובתא מניה והא דקאמר ולא הפריש בסחיטתן בין קדרה לקערה נמי ליתא כדאיתא בהלכותיו. והכי מסתב' דרב ושמואל דאמרו לתוך הקדרה אבל לא לתוך הקערה ליכא מאן דפליג. וההיא מימרא דשלקין וכבשין מימרא באפי נפשה היא וכ"ש כבשין ושלקות דלתוך (הקערה) [הקדרה] מותר. (ופי') [ופ'] כרב ושמואל וכר"ח ביו"ט וכבשין ושלקות פ' כשמואל. ומסתבר' דרב ושמואל ור"ח בין בשבת בין ביו"ט איתא והלכה כוותי'. ובכבשין קי"ל כרב דהלכה כרב באיסורי. ואע"ג דר' יוחנן פליג ליתא לההוא דר"י דהא תנא רבי מנשיא דאמר אינו חייב חטאת אלא על דריסת זיתים וענבים בלבד. והלכך פלוגתא דרב ושמואל לחוד היא והלכתא כרב. ועוד דכולהו אמוראי אמרי משמי' דרב [דדג] לצירו אפילו לתוך הקערה מותר דהיינו כבשין ושלקות והלכתא כבשין לגופו מותר, למימיהם פטור אבל אסור. ושלקות לגופן ולמימיהן מותר אפי' לתוך הקערה. יראים (סי' ק"ב) שאמרו הנותן בשר למרק או שרה פת ביין ומחזיר לפיו חוששין לו מחטאת. ליכא כלל ואפי' למצוץ משקה וענבים בפיו מותר לכתחלה שאין דרך סחיטה בפיו אבל יניקה בפה לכתחלה אסור וכל דבר שאין דרכו בכך לא גזרו רבנן ואינו תולדה.
